איך לרדת במשקל בלי ספורט, האמת שאף אחד לא סיפר לך
יש משפט שאני שומעת כל יום וכל היום: אם את רוצה לרדת במשקל את צריכה לסתום את הפה ולעשות ספורט. הוא כל כך שגור, שכמעט כל ילד בגן מדקלם אותו, ואת כבר בטוחה שזו אמת מוחלטת.
אז הנה משהו שיישמע לך מוזר בהתחלה: אפשר לרדת במשקל בלי ספורט בכלל. הסיבה שנכשלת עד היום היא בגלל שהאמנת שאין דרך אחרת, ופעלת לפי הנחיות שלא היה להן סיכוי לעבוד.
רגע, ספורט זה לא בריא?
ספורט בהחלט בריא, ואני בעד תנועה. אבל צריך להפריד בין שני דברים שהתערבבו לך:
- ספורט למען הבריאות מחזק את הלב, את השרירים ואת מצב הרוח. מצוין, תעשי.
- ספורט ככלי לירידה במשקל פשוט לא ממלא את התפקיד הזה, במיוחד כשהאוכל לא נכון.
אם את אוכלת את האוכל הלא נכון ומוסיפה על זה שעות בחדר כושר, את לא תרדי במשקל, לא תשמרי על התוצאה, ובוודאי שלא תיפטרי מההתמכרות לאוכל ומהבולמוסים. תעבדי קשה, ותישארי מתוסכלת. את גם עלולה להזיק לעצמך עם יתר פעילות גופנית, שיוביל לסטרס מיותר וסטרס כשלעצמו גורם לעליה במשקל.
למה "לשרוף קלוריות" לא עובד
כל התיאוריה של תכניסי פחות ותוציאי יותר נשענת על רעיון הגירעון הקלורי, על ההנחה שהגוף שלנו מכונה לספירת קלוריות. אבל הגוף לא עובד ככה. אין לנו קולטנים לקלוריות, יש לנו קולטנים להורמונים. הוא לא סופר כמה חום מייצר הברוקולי לעומת העוגייה, הוא מגיב לאיכות של מה שנכנס אליו, ולפי זה מחליט אם לשמור על השומן או לשחרר אותו. הורמון האינסולין הוא השחקן העיקרי והוא זה שיקבע האם נעלה במשקל או נרד במשקל על פי איכות האוכל שאנחנו אוכלות. 90 קלוריות של עוגיה לא יפעילו את אותם מנגנגונים הורמונלים כמו 90 קלוריות של חומוס. זה נשמע מוזר אבל זו האמת ואנחנו יודעים אותה כבר המון שנים.
ומה קורה בפועל כשמנסים בשיטה הישנה?
- את מכניסה פחות ומזיעה כדי להוציא יותר.
- הגוף מרגיש שהוא במצוקה ושלא מגיע לו מספיק.
- הוא מוריד את קצב חילוף החומרים כדי לשמור על עצמו.
- המשקל נתקע, ואת מתבאסת וחושבת שוב שאת נכשלת.
- במקרים מסוימים את רעבה יותר ועולה במשקל בגלל סטרס.
זו לא עצלנות שלך, זו פיזיולוגיה פשוטה. הגוף חייב להרגיש שהוא מקבל את מה שהוא זקוק לו, אחרת ישמור בעקשנות על כל מה שיש עליו. זה תהליך השרדותי.
המנוף האמיתי הוא האוכל, לא ההזעה
זה לא רק אני אומרת את זה. ד"ר ג'ייסון פאנג מדבר על כך שאיכות המזון היא שקובעת אם נעלה או נרד במשקל, כי היא זו שמכתיבה את מערך ההורמונים בגוף. גרי טאובס, בספרו, מראה שכמעט כל מה שהאמנו בו לגבי דיאטה בריאה לא נכון, ושהמפתח הוא איזה קלוריות אנחנו אוכלות, לא כמה. וד"ר דני קרת מנסח את זה יפה, הגוף שלנו לא עובד כמו מאזניים אלא כמו תרמוסטט.
תחזרי רגע לדוגמה של חופן אגוזי מקדמיה מול משקה ממותק: אותן קלוריות בדיוק, אבל השפעה הפוכה לגמרי על הגוף. מה שקבע את התוצאה היה מה שנכנס לפה, לא כמה דקות רצת אחר כך על ההליכון. אם התזונה שלך מורכבת מאוכל מעובד ואת מתבססת על ספירת קלוריות, הגוף לאורך זמן יתן את אותותיו, גם אם תרדי הגוף יתקע ובוודאי ובוודאי לא יהיה בריא.
אוכל שהגוף יודע לדבר איתו
כשאת אוכלת מזון אמיתי, לא מעובד, נקי מחומרים ממכרים ומעוררי רעב, את מדברת עם הגוף בשפה שהוא מכיר. הביצה, הבטטה, האבוקדו והאגוזים עשויים מחומרים שהגוף יודע לפרק ולנתב אל התאים, ולתת לך מהם אנרגיה, ויטמינים ומינרלים.
אוכל מעובד, לעומת זאת, נכנס כמו התקפה. הגוף מגיב אליו כמו לאזעקת צבע אדום, מנסה לנטרל אותו מהר, ודוחף את מה שהוא לא יודע לעבוד איתו אל תאי השומן כדי שלא יזיק. כל ההורמונים יפעלו כדי לאזן את הגוף בחזרה לבריאות אבל לאורך זמן ככה משמינים, רק מעצם האיכות הירודה של האוכל. מה שאת אוכלת הופך להיות את, ולכן הבחירה במזון אמיתי היא המפתח והיא הקומה הראשונה. יש הרבה מאד אנשים שמאד פעילים מבחינה גופנית אבל הם סובלים מעודף משקל ובריאות לא תקינה.
וברגע שהמזון נכון, קורה דבר מדהים:
- הרעב פוחת מאוד ונפתחים פערים גדולים בין הארוחות בלי מאמץ.
- הקרייבינג נחלש, וההתמכרות משתחררת. אין צורך להשתמש בכוח רצון, המוח מפסיק לבקש מתוקים, מלוחים או כל מה שמעורר התמכרות, ובאמצעות הכלים הנכונים אפשר להגיע למצב שבו לא נצטרך להתאפק לעולם.
- הירידה במשקל מתחילה לקרות באופן אוטומטי, כתוצר לוואי של החזרה לבריאות טבעית.
לא צריך לזה כוח רצון, כי כשעובדים עם הגוף ולא נגדו אין נגד מה להתאמץ. דברים טבעיים נעשים ללא מאמץ, ואם משהו דורש ממך מאבק מתיש יומיומי, סביר להניח שהוא פשוט לא נכון.
ומה עם המשקל שכבר נתקע
הרבה נשים כותבות לי שהן כבר עושות ספורט, כבר אוכלות פחות, והמשקל פשוט עומד. זה בדיוק מה שאמור לקרות בשיטה הישנה. ככל שאת מכניסה פחות ומוציאה יותר, כך הגוף מוריד עוד ועוד את קצב חילוף החומרים כדי לשרוד. את נלחמת נגד הגוף שלך, והוא תמיד ינצח.
הדרך לשחרר את המשקל התקוע היא הפוכה מכל מה שלימדו אותך:
- להחזיר לגוף מזון אמיתי שהוא זקוק לו, כדי שירגיש בטוח ויפסיק לאגור. מכל אבות המזון ואכילה לשובע נעים.
- לייצב את רמת הסוכר והאינסולין בדם, כדי לכבות את הרעב ואת הקרייבינג. כשאינסולין מופרש אי אפשר לשרוף שומן.
- לתת לגוף את כל אבות המזון, כדי שיגיע לשיא הפוטנציאל שלו.
- לא לייצר סטרס ואז משקל תקוע פשוט ישתחרר.
- לבדוק את השורשים הנפשיים לאכילה לא מטיבה, הרבה מהם קשורים באמונות ופרדיגמות ששולטות בנו בלי ידיעתנו והן אלו שיגרמו לחבלה עצמית או להאחזות במשקל.
כשהגוף מפסיק להרגיש במצוקה, הוא מפסיק להיאחז בשומן, והמשקל מתחיל לזוז שוב, הפעם בלי מלחמה.
אז מה עושים עם ספורט
תעשי ספורט כי את אוהבת אותו, כי הוא מחזק אותך וכי טוב לך אחריו. אבל אל תעשי אותו כעונש על מה שאכלת, ואל תסמכי עליו כדי לרדת במשקל, כי זה תפקיד שהוא לא יכול למלא כשהאוכל לא נכון.
שחררי את עצמך מהמשוואה של אוכל פחות ותזוזי יותר. היא לא רק לא עבדה לך, היא גם גרמה לך להאשים את עצמך שנים על משהו שלא היה באשמתך. ברגע שתביני איך הגוף באמת פועל ומה הוא מצפה לקבל ממך, המשקל יתחיל לרדת מעצמו, ואת תפסיקי להיאבק פעם אחת ולתמיד.
שאלות ותשובות
אפשר באמת לרדת במשקל בלי ספורט?
כן. ספורט בריא מאד ומומלץ אבל אינו נדרש לירידה במשקל. המנוף האמיתי הוא המזון. אם המזון לא נכון, אימונים לא יורידו את המשקל וישמרו על התוצאה ובוודאי שלא ישמרו על הבריאות כשהתזונה מעובדת. חשוב לומר שפעילות גופנית נדרשת כדי לשמור על מסת שריר תקינה, ועל היבטים בריאותיים נוספים, אבל רק פעילות גופנית ללא חיבור לתזונה לא יובילו לשינוי מטיב בגוף ובנפש.
אז ספורט לא עוזר לרדת במשקל?
ספורט מצוין לבריאות, ללב ולמצב הרוח, אבל לא כדרך להרזות. אם עושים אותו כעונש על אוכל לא נכון, הוא לא ימלא את התפקיד הזה. קודם משנים את הצלחת.