קמתי והלכתי לאורך המסדרון. תודה לאל שאי אפשר לקרוא את המחשבות שלי. אם אנשים היו יודעים מה מתרחש אצלי בתוך המוח, הם היו בטוחים שאני משוגעת שצריכה אשפוז כפוי — ויפה שעה אחת קודם. או שכולנו היינו מאושפזים, מסתובבים בכתונת משוגעים, צוחקים, בוכים, צועקים “איזה עולם מטורף!”
בגיל 26, ללא שום התראה, רגע לפני שהיא נישאת לבחיר ליבה, חייה של תותי קורסים באחת. האם גזרת גורל נחתה עליה משמיים, או שמא ידה הייתה בדבר? מטולטלת בין עבר, הווה ועתיד, מנסה תותי לפענח את חוקי העולם ולמצוא את מקומה בכאוס המתרגש בתוכה ומסביבה.
האם אי פעם תדע שלווה ותוכל להתחיל הכול מחדש?
